"אני כבר זמן רב רותח", אומר ד"ר קובי (יעקב) חביב, מנהל המרכז הרפואי הרצוג. "לא מבין איך המדינה, שמעולם לא עזרה לנו בתקציבי בינוי חרף היותנו בית חולים לתועלת הציבור, גבתה מע"מ מהתרומות שהצלחנו במאמצים אדירים להביא מהעולם לבניית מחלקות אשפוז לפסיכיאטריה ולגריאטריה. גם כך אין בארץ תורמים לקשישים ולבריאות הנפש וזהו אתגר מטורף להסתובב בעולם ולגייס תקציבים גבוהים לתחומים אלה. אמנם גביית מע"מ מעוגנת בחוק, אבל במקרה שלנו זה אירוע מקומם ומכעיס, ולא הגיוני שקופת המדינה מתעשרת על גב החלשים בחברה!".
המרכז הרפואי הרצוג, הממוקם בשכונת גבעת שאול בכניסה לירושלים, הוא בית החולים העברי הוותיק בישראל. הוא הוקם במאה ה-19 בתוך חומות העיר העתיקה על ידי נשות רבנים עבור יולדות עם דיכאון לאחר לידה, ומאז עבר גלגולים רבים. כמרכז רפואי ציבורי, ללא כוונת רווח, הוא מנוהל על ידי עמותת עזרת נשים בראשות שמאי קינן (המשמש בתפקיד בהתנדבות מעל 20 שנה), וקרוי על שם סבת נשיא המדינה, הרבנית שרה הרצוג, ששימשה קרוב ל-40 שנה נשיאת בית החולים.
בבית החולים הרצוג מחלקות גריאטריה, שיקום, הנשמה ובריאות הנפש, ולאחרונה אושרה בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה תכנית אב להרחבתו ל-1,200 מיטות אשפוז.
המרכז הרפואי הרצוג. צילום: דוברות ביה"ח
"אני מצפה מהמדינה להשיב לנו 90 מיליון שקל שנגבו מאיתנו באמצעות המע"מ על בינוי בניין האשפוז המרכזי (בעלות של כ-450 מיליון שקל) ועל בינוי בניין מרפאות בריאות הנפש (בעלות של כ-50 מיליון שקל). במשך שנים גויס הכסף בעולם להקמת שני המבנים המדהימים הללו, עם אפס עזרה מהמדינה", אומר ד"ר חביב. 90 מיליון שקל אלה יכולים לסייע בהמשך הבינוי, בהתאם לתכנית האב, שממוקדת בבריאות הנפש ובגריאטריה, הוא מסביר.
ד"ר חביב פנה למדינה להשבת כספי המע"מ ולדבריו, "נכון להיום, טוענים שזה אבוד ואולי יתאפשר בבינוי העתידי. גם בעבר קיבלנו הבטחות דומות משרי הבריאות, כולל הבטחות שניתנו לתורמים שלא ינוכה מע"מ. התוצאה, כפי שניתן להבין, היתה אחרת".
הוא נשוי ליעל ואבא לארבעה בנים, מהם שניים לומדים רפואה באוניברסיטה העברית. אחד מהם עתודאי בשנה החמישית, בן אחר בשנה שלישית, לאחר שירות בקבע במודיעין. במשפחה יש עוד שני בנים. בן שמסיים השנה לימודי משפטים במכללה למינהל, והצעיר הוא חייל סדיר, בתחום התקשוב.
ד"ר חביב עצמו היה עתודאי באוניברסיטת תל אביב ובהמשך השלים תואר במינהל מערכות בריאות. כמו כן הוא מחזיק במומחיות בבריאות הציבור וברפואה תעסוקתית. את שירותו הצבאי העביר כרופא ביחידות שדה קרביות מובחרות, ובתפקידו האחרון שימש נספח צה"ל במוסקבה. לאחר השחרור מהצבא, התמנה לסגן מנהל בית החולים קפלן.
איך הגעת מבית החולים קפלן להרצוג?
"כשהציעו לי להגיע ל'הרצוג', הנטייה הראשונית שלי היתה לסרב. ובכל זאת, נעניתי בנימוס להזמנה. הגעתי פעמיים בתחילת שנת 2000, אבל שאפתי אז לנהל בית חולים כללי, עם חדר לידה ומלר"ד וחדרי ניתוח, ולא להתמקד באוכלוסיה שבשולי החברה - קשישים ובריאות הנפש.
"רעייתי יעל (מטפלת בגיל השלישי בתחום הרגשי), שינתה את הגישה שלי כשטענה, 'אם אתה לא תלך, מי ילך?!', ובעצם, אני כאן בגלל אשתי, וזו לא קלישאה. החלטתי לנסות והתאהבתי. הבנתי מהר את חשיבות המקום והתפקיד, את המזל שנפל בחלקי - לקחת תחומי רפואה מוזנחים ולהרים אותם. אני חושב שהתאהבתי סופית כאשר ראיתי במחלקת מונשמים ילדים; מרפאה בעיסוק יושבת ומלטפת שיער של ילד בחמלה מלאה, ברוך ובאהבה. הילדים אצלנו - חלקם מזילים ריר - לא נחשפים לשמש, הם נראים אחרת. ברגע הזה, של הליטוף העדין שלה, ראיתי את כל הטוב ואת הנשמה הגדולה במקום.
"הרצוג מלא באנשים עם נשמה מיוחדת, שרואים את הטוב באדם ורוצים לעשות טוב. לא כל אחד בנוי ומסוגל לטפל באוכלוסיות כמו שיש אצלנו. אני מוקף בצוות מיוחד - פשוט זכיתי, ובתפקיד שלי אני רואה יומיום שליחות ואוהב את השימוש במושג 'מגדלור'. השאיפה היא שכולם יראו איך אנחנו מטפלים במקצועיות ובאנושיות במבוגרים, במונשמים ובמטופלים עם תחלואת נפש".
מהן ההשלכות של היותכם בית חולים ציבורי עצמאי, שאינו ממשלתי ואינו משויך לקופת חולים?
"יש יתרונות וחסרונות. מבחינה כלכלית, מדובר באתגר אדיר. אין לנו גב כלכלי. אנחנו עמותה ללא כוונת רווח ואסור להיכנס לגירעון, אחרת נקרוס, כמו שקרה לעמותות של בתי חולים אחרים בירושלים שנכנסו לגרעונות ונסגרו, בלי חבל הצלה מהמדינה.
"אי אפשר להבין את מדיניות התעריפים הנמוכים והבלתי ריאליים בגריאטריה ובבריאות הנפש. למה תעריף שיקום מבוגר, שדורש משאבים רבים וסיעודיים, הוא כמחצית מתעריף שיקום אדם צעיר? מדוע אין תמורה על מיון פסיכיאטרי? זה מעיד על חוסר הבנה ועל זלזול"
"לפני כ-30 שנה, 'הרצוג' נכנס לגירעון קשה והיה צורך בהתגייסות ובקיצוץ משמעותי בהוצאות. קודמי בתפקיד, ד"ר יחזקאל קן (שמשמש היום נגיד המרכז הרפואי) והמשנה למנכ"ל אורנה כהן, שהובילה תכנית הבראה מקיפה וממושכת, הצליחו להציל ולייצב את הקופה. זה רובץ עלי כל הזמן וזו אחריות גדולה. אם נקבל החלטות לא נכונות, תיגזר עלינו כליה".
האתגר הכלכלי הגדול, לדבריו, הוא תעריפי אשפוז גילניים. "אי אפשר להבין את מדיניות התעריפים הנמוכים והבלתי ריאליים בגריאטריה ובבריאות הנפש. למה, למשל, תעריף שיקום מבוגר, שדורש משאבים רבים וסיעודיים, הוא כמחצית מתעריף שיקום אדם צעיר? או מדוע אין תמורה על מיון פסיכיאטרי? זה מעיד על חוסר הבנה ועל זלזול".
מצד שני, אומר ד"ר חביב, "להיות בית חולים עצמאי מאפשר חופש, עצמאות ואפשרויות תמרון במסגרות החוק, וזה יתרון גדול. אנחנו מתמרנים ומגיעים למקומות שאליהם לא מגיעים בתי חולים אחרים".
כיצד מסייעת לכם המדינה בתפעול השוטף?
"'הרצוג' מאוזן כלכלית, כאשר הפעילות השוטפת מסתמכת על טופס 17. אנחנו במומנטום של צמיחה, אבל השיקול הבסיסי, לפני פתיחת כל פעילות חדשה, הוא שאסור להפסיד. אמנם לא מצפים להרוויח, אבל גם אסור להפסיד. עד לאחרונה, לא קיבלנו סיוע מהמדינה לתפעול השוטף ולכן גם במקומות שיש בהם צורך ציבורי אקוטי ובאפשרותנו לסייע עם ידע, תשתיות וכוח אדם, לא פתחנו שירותים או לא הרחבנו.
"תעריפי האשפוז בגריאטריה ובבריאות הנפש גרעוניים, ולכן כל הרחבה נעשית עקב בצד אגודל. בתחום הסיעוד המורכב למשל, עלויות הטיפול אדירות, אבל תעריפי האשפוז לא ריאליים וגוזרים הפסד של עד 400 שקל ליום על כל מטופל! אין פלא שבתי החולים שהיו בעבר עם מחלקות סיעוד מורכב סגרו אותן, במקום שירחיבו, והציבור אדיש ולא מזדעק.
"התוצאה היא שחולי סיעוד מורכב, שמעבר למצב הסיעודי סובלים ממחלה אקוטית אחת לכל הפחות (אונקולוגית, או עם פצעי לחץ קשים, או צורך בדיאליזה, או עם פיום קנה ועוד), נתקעים במחלקות פנימיות עמוסות ותופסים מיטות. אחרים שוכבים במחלקות סיעודיות רגילות שלא מתאימות לצורכיהם, או תקועים בלית ברירה בבית, פשוט גוססים לאיטם, למרות שחייבים אשפוז.
"משרד הבריאות מתחיל בתקופה האחרונה לשפות אותנו על ההפסדים. בזמן שכל בתי החולים בארץ סוגרים מחלקות סיעוד מורכב, הצלחנו להגיע להבנות עם המשרד, ועד סוף שנת 2024 נפתח עוד עשרות מיטות אשפוז חדשות בתחומי הסיעוד המורכב והשיקום".
פתחתם לאחרונה מחלקת שיקום לצעירים. זה מלמד על כוונות לעתיד, לשנות את פרופיל המטופלים אצלכם בשיקום?
"עד היום התמקדנו בשיקום גריאטרי לגיל השלישי, אלא שבעקבות המלחמה יש ביקוש עצום למיטות שיקום. כל שבוע אני מקבל פניות רבות עם בקשות אישיות לקבל מטופלים חדשים לשיקום, ומסביר שאינני מעורב בהחלטות ובלא הכי הן מתקבלות לפי שיקולים רפואיים. לפני כחודשיים פתחנו בפעם הראשונה מחלקה לשיקום לצעירים מעל גיל 18 והיא התמלאה מהר במטופלים אחרי תאונות, בעיות אורתופדיות, תחלואה נוירולוגית, אונקולוגית ועוד וגם עם אזרחים נפגעי 7 באוקטובר.
אולם שיקום חדש במרכז הרפואי הרצוג. צילום: יח"צ
"באגף השיקום יש לנו כרגע 102 מיטות פעילות בארבע מחלקות, ואנחנו מתכננים לפתוח השנה מחלקה חמישית לשיקום גריאטרי. דווקא במקום שבו יש הזנחה, אנחנו נכנסים ומספקים רפואה מצטיינת. האגף נמצא בבניין האשפוז החדש, שנבנה מכספי התרומות מהעולם, והמחלקות בו מהמאובזרות והמתקדמות בארץ. הן תוכננו לפי מודל צפון אירופאי, לפיו הפעילות הרפואית והפרה-רפואית מתבצעת באופן מעגלי ושוטף לאורך היום. חדרי הטיפול והמכונים (פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, חדר הדמייה תלת מימדית, מטבח לשימוש המטופלים - כחלק מההליך השיקומי ועוד) ממוקמים בתוך האגף, והמטופלים לא משונעים למכוני חוץ, כמו במקומות אחרים".
מרכז ההנשמה מהגדולים בעולם
מתחת לרדאר, בית החולים הרצוג הפך לאחד ממרכזי ההנשמה הגדולים בעולם, אולי הגדול ביותר. בשנת 1998 נפתחה במקום יחידה להנשמה כרונית למבוגרים, ובהדרגה, הפך בית החולים לבסיס ידע לאומי בישראל בתחום ההנשמה הממושכת. 16 שנים מאוחר נפתחה מחלקה נפרדת להנשמת ילדים, וכיום מטופלים במקום כל סוגי המטופלים, מגיל חודשים ספורים, במשקל 4 ק"ג, עד אנשים שחצו את גיל 100, ממטופלים בהכרה חלקית או מלאה, עד מחוסרי הכרה.
"עם תחילת המלחמה קיבלנו יותר מ-20 מונשמים מסורוקה, הדסה ושיבא, כדי שיוכלו לפנות אצלם מיטות הנשמה וטיפול נמרץ. קליטת מאסה כזו של מונשמים חדשים, תוך יומיים-שלושה, היא אירוע מורכב ולא פשוט. כרגע מאושפזים אצלנו יותר מ-250 מונשמים"
"המונשמים", אומר ד"ר חביב, "מייצגים מצב קיצון רפואי והם תפסו מיטות בבתי החולים הכלליים. אל הואקום הזה נכנסנו וצמחנו. אגב, עם תחילת המלחמה קיבלנו לאגף יותר מ-20 מונשמים מבתי החולים סורוקה, הדסה ושיבא, כדי שיוכלו לפנות אצלם מיטות הנשמה וטיפול נמרץ. קליטת מאסה כזו של מונשמים חדשים, תוך יומיים-שלושה, היא אירוע מורכב ולא פשוט, קל וחומר כשכוח האדם שלנו היה בחסר בגלל שירות במילואים וסיבות אחרות. כרגע מאושפזים אצלנו יותר מ-250 מונשמים בעשר מחלקות.
פרט מענין בהקשר לאגף ההנשמה קשור בחמצן. חובה לספק חמצן ללא הפסקה לכל חולה וחולה, ויש גם צורך ברזרבה למצבי חירום, כמו מלחמה, או מזג אוויר קיצון של שלג בירושלים, שמביא לסגירת כבישים. "היינו הראשונים בארץ, שבסיוע משרד הבריאות התחלנו לייצר עצמאית חמצן, באמצעות מחוללי חמצן. ההוצאה הראשונית אמנם גבוהה אבל משתלמת כלכלית בהמשך, וכעת בתי חולים אחרים לומדים מהניסיון שלנו ומקימים מחוללי חמצן אצלם", מספר ד"ר חביב.
לגבי העתיד, אגף ההנשמה אמנם מלא ונתפס יותר ויותר על ידי מטופלים צעירים, כאשר מספר הילדים המונשמים גדל, אך עם זאת, אומר ד"ר חביב, "לא סביר שנמשיך לגדול בתחום כי השאיפה שלנו היא להתמקד יותר בשיקום".
מרפאת בריאות נפש ליוצאי כוחות הביטחון
לאחרונה נפתחה בבית החולים גם מרפאת בריאות נפש חדשה ליוצאי כוחות הביטחון. "עוד לפני 7 באוקטובר נולד הרעיון למרפאה כזו", מספר ד"ר חביב. "עד כה התרכזו שירותי בריאות הנפש לזכאי אגף השיקום במשרד הביטחון (משוחררי צה"ל, שב"ס, משטרה, שב"כ) בתל השומר ולאחרונה נפתחה מרפאה גם בחיפה, אלא שזה לא מספיק. הנגישות נמוכה ורבים שזקוקים לעזרה, לא הצליחו לקבל טיפול.
"אנשים מאזור הבקעה, מאיו"ש, ממרחב ירושלים עד בית שמש, מבאר שבע ועד עפולה, לא ייסעו לתל השומר, ולכן אגף השיקום סיכם איתנו עקרונית, עוד לפני המלחמה, על מתן טיפולים פרטניים, קבוצתיים וזוגיים, וכן טיפולים מתקדמים, כאשר הדרישה העיקרית היא בתחום הפוסט-טראומה, ויחד עם זאת טיפול בקשת רחבה של בעיות בריאות הנפש".
המרפאה החדשה ממוקמת בבניין המרפאות החדש שנבנה כאמור מכספי תרומות מהעולם. מנהלה הוא פרופ' פנחס דנון, מנהל אגף הפסיכיאטריה ב"הרצוג", והפעילות עם יוצאי כוחות הביטחון מתבססת הרבה על הניסיון של מטי"ב (המרכז לפסיכו-טראומה) שהוקם לפני כ-30 שנה בקמפוס. "אני אמנם משוחד", אומר חביב, "אבל המרפאה היא וואו. אני שומע מהמטופלים הרבה מאוד תגובות חמות".
כוח אדם הוא כנראה האתגר הכי מסובך לפיצוח במערכת הבריאות. מה אצלכם?
"במערכת הבריאות יש בעיות תקציב, יש בעיות תשתית ויש את תחלואת כוח האדם. לייצר רופא, זה סיפור של שבע שנות לימוד, עוד כשש שנות התמחות ובהמשך אולי גם תת התמחות. נדרשות גם שנות עבודה וניסיון עד שמתקבל רופא בכיר, שמסוגל להנהיג ולהוביל מחלקה. גם במקצועות פרה-רפואיים כמו פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וסיעוד מדובר בתהליכי הכשרה, התמחות והתנסות ארוכים.
"בכל תחום יש מחסור בכוח אדם ואנו סובלים משתי בעיות נוספות: ירושלים נתפסת כפריפריה חברתית ואנשי מקצוע רבים מעדיפים לעבוד במרכז. הבעיה השנייה היא המיקוד שלנו במקצועות הנפש והטיפול בקשישים, שני תחומים לא נחשקים"
"בכל תחום יש מחסור עמוק ועל זה מצטרפות מבחינתנו שתי בעיות כואבות נוספות. הראשונה היא ירושלים. העיר נתפסת עבור רבים כפריפריה חברתית. לצערי, רבים מאנשי המקצוע הטובים מעדיפים לעבוד במרכז הארץ, ויעידו על כך הפקקים בבוקר ביציאה מהעיר ואחרי הצהריים בכניסה אליה. הבעיה השנייה היא המיקוד שלנון במקצועות הנפש והטיפול בקשישים, שני תחומים לא נחשקים על ידי אנשי המקצוע. בפיזיותרפיה, למשל, הרוב יעדיפו טיפול בצעירים ולא בקשישים וכנ"ל לגבי סיעוד ומקצועות אחרים. במחקר של משרדי הבריאות האוצר נמצא כי גריאטריה נמצאת במקום האחרון בדירוג המקצועות שמתמחים צעירים מעוניינים בהם.
"כל בתי החולים בארץ מתמודדים עם מצוקת כוח האדם ומאלתרים פתרונות, לפעמים תוך פשרות. המצוקה מונעת מאיתנו לגדול. אנשים ממש מתחננים להתקבל אצלנו לאשפוז והלב נשבר. כמנהל בית חולים, אני פשוט נבוך מהצורך להסביר לאנשים למה איננו יכולים לטפל בהם או בקרוביהם ולעזור. בחיים לא חלמתי שאתנצל ככה בלי סוף, אבל אין לנו כוח אדם כדי להתרחב כמה שנדרש".
במה אתה הכי גאה בתפקידך ומה הכי מרגיז ומעצבן אותך?
"הכי גאה בצוות. אני מסתכל סביב ורואה צוות מסור, ערכי ואכפתי שעובד בתחושת שליחות אמיתית. מקצועיות יש בהרבה מקומות, אבל חמלה ומסירות כמו ב'הרצוג' לא פגשתי במקומות אחרים. הכי מרגיז אותי: האפליה בארץ במשאבים ובטיפול באנשים המבוגרים ובבריאות הנפש. יש בישראל רפואה מעולה, אבל לא כולם נהנים ממנה. דווקא אלה שנחשבים לחוליה החלשה בחברה הם אלה שהכי מוזנחים".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
