מספר מחקרים הציעו שמשטרי טיפול ללא כימותרפיה המורכבים מבלינאטומומאב ומעכב טירוזין קינאז BCR::ABL1 יעילים מאוד בלוקמיה לימפובלסטית חריפה חיובית לכרומוזום פילדלפיה (Philadelphia chromosome-positive acute lymphoblastic leukemia - Ph + ALL).
עוד בעניין דומה
לאחרונה, פורסמו בכתב העת Journal of Hematology & Oncology, ממצאיו של מחקר בו חוקרים ביקשו להעריך את המאפיינים הקליניים והמולקולריים המנבאים הישנות במשטרי טיפול ללא כימותרפיה המורכבים מבלינאטומומאב ומעכב טירוזין קינאז BCR::ABL1.
המחקר בוצע במתכונת של מחקר קליני, פרוספקטיבי, פאזה II של שילוב בלינאטומומאב ופונאטיניב ב-76 חולים שאובחנו לאחרונה עםPh + ALL. החולים קיבלו 12-15 מנות של כימותרפיה כפרופילקסיס של מערכת העצבים המרכזית (central nervous systemic - CNS). נותחו דפוסי ההישנות והגורמים המנבאים הקליניים והמולקולריים להישנות.
תוצאות המחקר הדגימו שעם חציון מעקב של 29 חודשים, שיעור השרידות ללא אירועים המשוער לאחר 3 שנים היה 78% ושיעור השרידות הכולל לאחר 3 שנים היה 88%. עשרה חולים (13%) חוו הישנות, עם זמן חציוני להישנות של 18 חודשים (טווח, 8-24 חודשים). שש הישנויות התרחשו רק באתרים אקסטרה-מדולריים (CNS,י5 חולים; פריטוניאום ובלוטות לימפה, חולה אחד). ביטוי CD19 נותר גבוה בהישנות בכל החולים. בניתוח חד-משתני, גורמים הקשורים לעלייה בסיכון להישנות היו: תאי דם לבנים (WBC) ≥ 70 × 109/L באבחון (sHR 8.86; [רווח בר סמך 95% 2.33-33.70]; P = 0.001), מעורבות מערכת העצבים המרכזית באבחון (sHR 6.87; [רווח בר סמך 95% 1.54-30.68]; P = 0.01) ומחיקת VPREB1 (sHR 4.06; [רווח בר סמך 95% 1.05-15.76]; P = 0.04). ספירת תאי דם לבנים (WBC) ≥ 70 × 109/L נמצאה ב-22% מהקבוצה והייתה קשורה לשכיחות מצטברת של 53% שכיחות של הישנות (incidence of relapse - CIR), בהשוואה לשיעור CIR של 6% בחולים עם WBC < 70 × 109/L. לא גנוטיפ IKZF1plus, לא סוג תעתיק BCR::ABL1, ולא קינטיקה מדידה של מחלה שארית על ידי ריצוף NGS עבור סידורים מחדש של IG/TR השפיעו באופן משמעותי על הסיכון להישנות. רמות גבוהות של תאי דם לבנים באבחון היו המשתנה היחיד הקשור באופן משמעותי להישנות בניתוח רב משתני (sHR 16.29; [רווח בר סמך 95% 2.35-113.00]; P = 0.005).
החוקרים הסיקו כי WBC ≥ 70 × 109/L הינו מאפיין לסיכון גבוה בחולים עם Ph + ALL המקבלים בלינאטומומאב ופונאטיניב כקו ראשון, ועשוי לגבור על החשיבות הפרוגנוסטית של מאפיינים מולקולריים בסיסיים. ייתכן שיהיה צורך באסטרטגיות טיפול חלופיות בקו הראשון עבור חולים אלו כדי להפחית את הסיכון להישנות ולשפר תוצאים ארוכי טווח.
מקור: