מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי מבוסס על נתוני מאגר TriNetX, הכולל מידע אודות כרבע מאוכלוסיית ארצות הברית, בתקופה שבין 30 באפריל בשנת 2005 עד סוף אוקטובר בשנת 2023. ניתוח הנתונים כלל 1,601,334 חולים עם סוכרת מסוג 2 (גיל ממוצע של 62.5 שנים, 46.9% נשים), מהם 51,617 שטופלו בתרופות ממשפחת אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1,י61,115 טופלו במטפורמין ו-938,602 טופלו באינסולין.
עוד בעניין דומה
המשתתפים הותאמו ביחס 1:1 לפי מאפיינים דמוגרפיים, משקל גוף, מדד מסת גוף, סיבוכי סוכרת, המוגלובין מסוכרר, נטייה גנטית וגורמים אחרים.
התוצא העיקרי היה אבחנה ראשונה של ממאירות המטולוגית בתוך 15 שנים ממרשם לטיפול לאיזון סוכרת.
טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 לווה בסיכון מופחת משמעותית ללוקמיה מילואידית (יחס סיכון של 0.39, רווח בר-סמך 95% של 0.25-0.60), לויקמיה לימפואידית (יחס סיכון של 0.45, רווח בר-סמך 95% של 0.30-0.68) ולימפומה שאינה הודג'קין (יחס סיכון של 0.42, רווח בר-סמך 95% של 0.30-0.58) לעומת אינסולין.
טיפול בתרופות ממשפחת אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 לווה בסיכון מופחת לתסמונות מיאלודיספלסטיות (יחס סיכון של 0.19, רווח בר-סמך 95% של 0.30-0.68) וממאירויות מיאלופרוליפרטיביות (יחס סיכון 0.50, רווח בר-סמך 95% של 0.41-0.61) לעומת טיפול באינסולין.
טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 לווה בסיכון נמוך יותר לתסמונות מיאלודיספלסטיות (יחס סיכון של 0.61, רווח בר-סמך 95% של 0.42-0.89) וממאירויות מיאלופרוליפרטיביות (יחס סיכון של 0.67, רווח בר-סמך 95% של 0.52-0.87) לעומת מטפורמין.
בהשוואה לטיפול באינסולין, טיפול באגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 לווה בירידה של 54% בסיכון לממאירויות המטולוגיות מכל-סוג, רמז להשפעה מגנה אפשרית של הטיפול התרופתי מפני התפתחות ממאירויות המטולוגיות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מציעים כי אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1 מלווים בסיכון מופחת להתפתחות מספר ממאירויות המטולוגיות, בפרט תסמונת מיאלודיספלסטית ומחלות מיאלופרוליפרטיביות, בחולים עם סוכרת מסוג 2. הירידה בסיכון מתווכת דרך ירידה במשקל ו/או השפעות אימונו-מודולטוריות של אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
