מטרת החוקרים הייתה להעריך את זמן הבית בקרב מבוגרים עם לוקמיה מילואידית חריפה (acute myeloid leukemia AML) (בני 66 שנים ≥) ולהשוות את זמן הבית בין 2 טיפולים נפוצים: כימותרפיה מבוססת אנתרצילין וחומרים היפו-מתילטים (hypomethylating agents HMA).
עוד בעניין דומה
חולי AML מכירים בימי בילוי בבית (זמן בית) לעומת בבית חולים או במתקן סיעודי כגורם חשוב בקבלת החלטות טיפול. אף מחקר לא תיאר כראוי את זמן הבית בקרב מבוגרים עם AML.
לאחרונה, פורסמו בכתב העת JAMA Oncology, ממצאיו של מחקר בו חוקרים ביקשו לבחון את זמן הבית בקרב מבוגרים עם AML (בני 66 שנים ≥) ולהשוות את זמן הבית בין 2 טיפולים נפוצים: כימותרפיה מבוססת אנתרצילין וחומרים היפו-מתילטים.
החוקרים זיהו קבוצה של מבוגרים בני 66 ומעלה עם אבחנה חדשה של AML ממסד הנתונים של (SEER)-Medicare בין השנים 2004-2016. המשתתפים חולקו לטיפול מבוסס אנתרצילין, HMAs או כימותרפיה, לא צוין אחרת (not otherwise specified NOS).
התוצא העיקרי היה זמן בית, שכומת על ידי הפחתת המספר הכולל של ימי האדם שהועברו בבתי חולים ובמוסדות סיעודיים ממספר ימי האדם ששרדו וחלוקה בסך ימי האדם. נעשה שימוש במודל רגרסיה רב-נומית משוקלל עם הסתברות הפוכה מיוצבת של שקלול טיפול להערכת זמן ביתי מותאם.
במחקר הוכללו 7,946 חולים עם AML:י2,824 (35.5%) קיבלו אנתרציקלינים, 2,542 HMAי(32.0%) ו-2,580 (32.5%) סווגו כטיפול כימותרפי, NOS. חציון השרידות (IQR) היה 11.0 (5.0-27.0) חודשים עבור אלו שקיבלו אנתרציקלינים ו-8.0 (3.0-17.0) חודשים עבור אלו שקיבלו HMAs. זמן הבית המתוקנן עבור כל החולים בשנה הראשונה היה 52.4%. זמן הבית היה הגבוה ביותר בקרב חולים שקיבלו HMAsי(60.8%) ואחריו אלו שקיבלו אנתרציקלינים (51.9%). למרות השרידות החציונית הקצרה יותר, לחולים שקיבלו HMA היו יותר ימים בבית ו-33 ימים יותר בבית בשנה הראשונה בממוצע מאשר לחולים שקיבלו אנתרציקלינים (222 לעומת 189).
החוקרים הסיקו כי השרידות הנוספת שהעניק טיפול מבוסס אנתרצילין קוזזה לחלוטין על ידי אשפוז בבית החולים או למוסדות סיעודיים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
