ציטופניות אוטואימוניות (AIC) משפיעות על 5% עד 9% מהחולים הסובלים מלוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL). לתרופות המכוונות לטיפול ב-CLL – אידלאליסיב (idelalisib), איברוטיניב (ibrutinib) וונטוקלקס (venetoclax) – יש תפקיד בולט בטיפול ב-CLL, אך השפעתן על AICs הקשורות ל-CLL אינה ברורה דיה.
עוד בעניין דומה
במחקר שפורסם בכתב העת Blood העריכו החוקרים את המאפיינים והתוצא של AICs קיימות, ותיארו את ההיארעות, האיכות והניהול של AICs המתעוררים במהלך טיפול בתרופות אלו בקרב חולים עם CLL.
החוקרים אספו נתונים מ-572 מטופלים שטופלו עם איברוטיניב (9% בשילוב עם נוגדן חד-שבטי נגד CD20), 143 שטופלו עם אידלאליסיב-ריטוקסימאב, ו-100 שטופלו עם ונטוקלקס (12% בשילוב עם נוגדן חד-שבטי נגד CD20). היסטוריה של AIC קיימת דווחה אצל 104 (13%) מתוך 815 חולים.
ראוי לציון כי 80% מהמטופלים שהציטופניה שלהם לא נפתרה בזמן תחילת הטיפול בתרופות האמורות חוו שיפור או רזולוציה בהמשך הטיפול. AICs שהופיעו בזמן הטיפול התרחשו אצל 1% מהחולים במהלך הטיפול באיברוטיניב, ב-0.9% במהלך הטיפול באידלאליסיב, וב-7% במהלך הטיפול בוונטוקלקס, עם שיעורי היארעות של 5, 6 ו-69 אירועים לכל 1,000 חולים לשנה של חשיפה בשלושת הקבוצות, בהתאמה.
לרוב המכריע של המטופלים אצלם התפתחה AICs במהלך הטיפול היו מאפיינים ביולוגיים שליליים כגון IGHV לא מוטנטי, ומוטציות del (17p) ו / או TP53. יש לציין כי למרות ה-AICs,י83% מהחולים הצליחו להמשיך את הטיפול, בחלק מהמקרים בשילוב עם תכשירים מדכאי-חיסון נוספים.
בסך הכולל נראה שטיפול עם אידלאליסיב, איברוטיניב וונטוקלקס יש השפעה מיטיבה על AICs הקשורים ל-CLL, המביאה ברוב המקרים לשיפור או אפילו רזולוציה של AICs קיימים, והוא גורם ל-AICs במהלך הטיפול בחלק זניח של המטופלים.
מקור:
Vitale, C et al. Blood. 2021 Jun 24;137(25):3507-3517.doi: 10.1182/blood.2020008201.