ידוע כי גם בעידן ניטור מבוסס PCR וטיפולים מניעתיים, וירמיה עם נגיף ה-CMVי(Cytomegalovirus) נותרת סיבה חשובה לתמותה שלא כתוצאה מהישנות המחלה, לאחר השתלת מח עצם מתורם. עם זאת, מחקרים שמשתמשים באנליזה בינארית (נוכחות אל מול היעדר CMV) דיווחו על נתונים סותרים לגבי התמותה, ההישרדות הכוללת וההישנות של מחלת הלוקמיה.
עוד בעניין דומה
החוקרים ניתחו את התנודות בשכפול נגיף ה-CMV ב-11,508 דגימות PCR מדם מלא של 705 מטופלים שעברו השתלת מח עצם, בין השנים 2012-2017. החוקרים ריבדו את החולים לעוקבות לפי סיכון, באמצעות שימוש בשני מודלים עצמאיים המבוססים על שיא הטיטר של CMV ושפעול מחדש של הנגיף. לכל עוקבה היה פרופיל שונה של שיקום מערכת החיסון ותוצאים קליניים שונים.
החוקרים מצאו כי לחולים עם טיטרים מקסימליים גבוהים של CMV הייתה הישרדות כוללת נמוכה יותר (יחס סיכונים 2.13, רווח-בר סמך 95%: 1.53-2.96, p <0.0001), זאת בשל שיעור תמותה גבוה ללא עדות להישנות של המחלה. כמו כן, נמצא כי התאוששות לקויה של תאי T בשלב מוקדים היוותה גורם סיכון לטיטרים גבוהים של CMV, אם כי גם וירמיה עם הנגיף הייתה קשורה להתאוששות מוגברת של תאים אלו. החוקרים דיווחו כי טיטרים בינוניים של CMV היו קשורים לסיכון נמוך יותר להישנות, באופן מובהק (יחס סיכונים 0.53, רווח בר-סמך 95%: 0.31-0.91, p = 0.022).
החוקרים הגיעו למסקנה כי מודלים קינטיים של נגיף ה-CMV הצליחו להבחין בין עוקבות עם תוצאים קליניים רלוונטיים שונים. החוקרים סבורים כי מודלים כאלו מספקים מידע חשוב מעבר לסטטוס חיובי או שלילי, עם דפוסים של התאוששות מערכת החיסון, ובכך מיישבים סתירות במחקרים קודמים שהתמקדו אך ורק בנוכחות אל מול היעדר CMV.
מקור: