שארית מחלה מינימלית שלילית (negative minimal residual disease-MRD) נמצאת בקורלציה עם שרידות ללא התקדמות מחלה (PFS) ושרידות כללית (OS) ממושכות במטופלים עם CLL המקבלים אימונו-כימותרפיה. השגת MRD ב-CLL חוזרת או עמידה לטיפול הינה תוצאה רצויה לאור הסובייקטיביות של הגדרות הפוגה מלאה (complete remission-CR) בהיבט גודל בלוטות לימפה פתולוגיות.

במחקר הפאזה 3, MURANO, טיפול עם ונטוקלקס וריטוקסימאב (VenR) הדגים עליונות על טיפול עם בנדמוסטין וריטוקסימאב (BR). בעבודה זו החוקרים מדווחים על תגובת MRD בקבוצות סיכון ציטוגניות ומולקולריות, המשכיות MRD במטופלים שקיבלו VenR לעומת BR במסגרת מחקר ה-MURANO.

במחקר השתתפו 389 מטופלים עם CLL עמידה או חוזרת אשר עברו רנדומיזציה לפי נוכחות של 17pי(del), תגובה לטיפולים קודמים ואיזור גיאוגרפי. המטופלים קיבלו ונטוקלקס במינון 400 מ"ג פעם ביום יחד עם ריטוקסימאב או בנדמוסטין יחד עם ריטוקסימאב. מטרת המחקר הראשית הייתה PFS המוערכת על ידי חוקר ואחת ממטרות המשנה הייתה MRD בדם פריפרי בסיום הטיפול המשולב.

החוקרים מצאו כי VenR מדגים עליונות על פני BR בהיבט PFS בכל תת הקבוצות שנבדקו במחקר. היתרון של VenR בהיבט PFS אושר על ידי ועדת ביקורת עצמאית בלתי תלויה. PFS עם VenR היה 92.7% לאחר שנה ו-84.9% לאחר שנתיים ובעוד שבקבוצת ה-BR ה-PFS היה 72.5% ו-36.3%, בהתאמה.

שליליות MRD הוגדרה כפחות מתא CLL אחד ל-10,000 לויקוציטים. החוקרים מצאו קורלציה גבוהה בין רמות MRD בדם היקפי ובמוח העצם והדגימו כי במטופלים שקיבלו VenR היה שיעור MRD גבוה באופן מובהק סטטיסטית מאשר מטופלים שקיבלו BRי(62% לעומת 13%; p<0.0001). במטופלים עם 17pי(del), ו/או מוטציה ב-TP53 שיעור ה-MRD השלילי במטופלים שקיבלו VenR היה 57% ו-66%, בהתאמה בעוד שבאותם מטופלים שקיבלו BR, שיעור ה-MRD השלילי היה 5% ו-20%, בהתאמה.

במטופלים ללא מוטציה ב-IGVHי(immunoglobulin variable region heavy chain) ובמטופלים עם מוטציה ב-IGHV, שיעור ה-MRD השלילי במטופלים שקיבלו VenR היה 61% ו-64%, בהתאמה בעוד שבאותם מטופלים שקיבלו BR, שיעור ה-MRD השלילי היה 15% ו-16%, בהתאמה. טיפול עם VenR הדגים עליונות על פני BR בהיבט MRD שלילי בכל תת הקבוצות שנבדקו במחקר וה-MRD נשמר לאורך זמן ארוך יותר בקבוצת ה-VenR. לאחר זמן מעקב חציוני של 13.8 חודשים רוב המטופלים שקיבלו VenR נותרו עם MRD שלילי (62%) והשיגו שרידות ללא התקדמות מחלה (PFS) בעוד שרק 13% מהמטופלים בקבוצת ה-BR נותרו עם MRD שלילי לאחר זמן מעקב חציוני של 12.2 חודשים.

מסקנות החוקרים מהמחקר היו כי MRD שלילי בדם היקפי בסוף הטיפול המשולב של ונטוקלקס עם ריטוקסימב נמצא בהלימה עם MRD שלילי במוח העצם ומאשש את החשיבות של בדיקת דם היקפי לצורך הערכת יעילות טיפול באנשים עם CLL עמידה או חוזרת. השיעור הגבוה של MRD שלילי בדם היקפי במטופלים שקיבלו VenR הושג ללא תלות במאפייני סיכון. השגת MRD שלילי בדם היקפי נשמרת לאורך זמן וכי המרה מסויימת ל-MRD חיובי התרחשה בשיעור קטן של המטופלים וגם אז המטופלים נותרו ללא התקדמות מחלה קלינית.