ALL

טיפול ב-Inotuzumab ozogamicin, נוגדן אנטי-CD22, בלוקמיה לימפובלסטית חריפה

טיפול ב-Inotuzumab ozogamicin בחולי לוקמיה לימפובלסטית חריפה (ALL) הוביל לשיעור רמיסיה מלאה גדול יותר בהשוואה לטיפול סטנדרטי, כמו גם למשך הישרדות ללא התקדמות המחלה ולמשך הישרדות כללית ארוכים יותר

22.06.2016, 06:47
לוקמיה (הדמיית אילוסטרציה)

הפרוגנוזה למטופלים הסובלים מלוקמיה לימפובלסטית חריפה (ALLי, Acute Lymphoblastic Leukemia) גרועה. מחקר חדש בדק אם Inotuzumab ozogamicin, נוגדן אנטי-CD22 המחובר ל-Calicheamicin, מביא לתוצאות טובות יותר בקרב מטופלים עם לוקמיה לימפובלסטית חריפה רפקטורית או חוזרת, בהשוואה לטיפול סטנדרטי.

במחקר, מחקר פאזה 3, חולקו באקראי מבוגרים הסובלים מלוקמיה לימפובלסטית חריפה רפקטורית או חוזרת לקבל או Inotuzumab ozogamicin או טיפול כימותרפי אינטנסיבי סטנדרטי.

התוצא הראשוני שנמדד היה רמיסיה מלאה (Complete remission) כולל רמיסיה מלאה עם התאוששות המטולוגית לא שלמה, והישרדות כללית.

מתוך 326 מטופלים שעברו רנדומיזציה, 218 המטופלים הראשונים (109 בכל קבוצה) נכללו באנליזה הראשונית לפי כוונה לטפל (Intention to treat analysis) לרמיסיה מלאה. שיעור הרמיסיה המלאה היה גבוה יותר משמעותית בקבוצת ה-Inotuzumab ozogamicin בהשוואה לקבוצת הטיפול הסטנדרטי (80.7%; 95%CIי72.1-88.7 בהשוואה ל-29.4% ; 95%CIי21.0-38.8; p<0.001).

בקרב המטופלים שהשיגו רמיסיה מלאה, אחוז גדול יותר בקבוצת ה-Inotuzumab ozogamicin היו בעלי תוצאות מתחת לסף למחלה שארית מינימאלית (Minimal residual diseaseי) (0.01% בלסטים במח העצם) (78.4% בהשוואה ל-28.1% ; P<0.001).

משך הרמיסיה היה ארוך יותר בקרב קבוצת ה-Inotuzumab ozogamicin (חציוני 4.6 חודשים; 95%CIי3.9-5.4 בהשוואה ל-3.1 חודשים; 95%CIי1.4-4.9; Hazard ratioי0.55; 95%CIי0.31-0.96, P=0.03).

באנליזה להישרדות, שכללה 326 מטופלים, משך הזמן ללא התקדמות המחלה (Progression free survival) היה ארוך יותר משמעותית בקבוצת ה-Inotuzumab ozogamicin (חציוני 5 חודשים; 95%CIי3.7-5.6 בהשוואה ל-1.8 חודשים; 95%CIי1.5-2.2; Hazard ratioי0.45; 97.5%CIי0.34-0.61; P<0.001).

זמן ההישרדות הכללית החציוני היה 7.7 חודשים (95%CIי6.0-9.2) בהשוואה ל-6.7 חודשים (95%CIי4.9-8.3), וה-Hazard ratio היה 0.77 (97.5%CIי0.58י-1.03; P=0.04).

בבדיקת הבטיחות, תופעת הלוואי דרגה 3 הלא המטולוגית הנפוצה ביותר היתה קשורה לכבד. מחלת כבד Veno-occlusive בכל דרגה התרחשה ב-15 מטופלים (11%) שקיבלו Inotuzumab ozogamicin ומטופל אחד שקיבל טיפול סטנדרטי.

מסקנת החוקרים היתה, כי שיעור הרמיסיה המלאה היה גבוה יותר בקרב מטופלים שקיבלו Inotuzumab ozogamicin בהשוואה לטיפול סטנדרטי, ושיעור גדול יותר של מטופלים בקבוצת ה-Inotuzumab ozogamicin היו בעלי מחלה מתחת לסף למחלה שארית מינימאלית.

גם משך ההישרדות ללא התקדמות המחלה וגם משך ההישרדות הכללית היה ארוך יותר בקרב קבוצת ה-Inotuzumab ozogamicin. מחלת כבד Veno-יocclusive היתה תופעת הלוואי החמורה שנמצאה קשורה לטיפול ב-Inotuzumab ozogamicin.

מקור:
Hagop M. Kantarjian, M.D., Daniel J. DeAngelo, M.D., Ph.D., Matthias Stelljes, M.D., Giovanni Martinelli, M.D., Michaela Liedtke, M.D., Wendy Stock, M.D., Nicola Gökbuget, M.D., Susan O’Brien, M.D., Kongming Wang, Ph.D., Tao Wang, Ph.D., M. Luisa Paccagnella, Ph.D., Barbara Sleight, M.D., Erik Vandendries, M.D., Ph.D., and Anjali S. Advani, M.D. Inotuzumab Ozogamicin versus Standard Therapy for Acute Lymphoblastic Leukemia. June 12, 2016. NEJM.

נושאים קשורים:  ALL,  לוקמיה לימפובלסטית חריפה,  אנטי-CD22,  Inotuzumab ozogamicin,  מחקרים
תגובות